→ חזרה לחינוך ילדים חינוך ילדים · ילדים רגישים

"שתי מקלות לפשלנים"

הילד שלימד אותי שיעור בתורת הנפש

הרב יחיאל פליסקין · מחבר הספר "שתולים בבית השם"

2 המסרים הקודמים, בנושא 'אדם רגיש מאד', עוררו גל של תגובות, אהדה והזדהות.

כמו התגובה הבאה:

"מתחבר מאוד. כאחד שממש לא יכול לסבול ביקורת חברתית, ורעד מהחברה, והיום הרבה אומרים לי שהם מאוד נהנים מהלימוד שלי, בכולל, בבית כנסת וכו'. ושנשארו עוד זמן ללמוד בגללי, אפילו אנשים שאני בכלל לא מכיר... וכן בתפילות. עם הרבה התלהבות ורגש...".

יחד עם זאת הגיעו שאלות רבות, והנה התשובות בס"ד.

שאלה: הבנתי מדבריך שכל נער/ה רגישים מאד צריכים לעבור למסגרת לימודים ייעודית עבור אנשים רגישים מאד, אבל איפה יש מסגרות כאלו?

תשובה:

הם לא בהכרח צריכים לעבור בהכרח למסגרת ייעודית עבורם, ובפרט שכמעט ולא קיימות מסגרות כאלו. ברוב המקרים אפשר ורצוי להשאיר אותם במוסד הלימודים הנוכחי. אבל כן צריך ליצור בשבילם 'אי' של הצלחה אישית שקטה, שבו הם לא חייבים 'להוכיח הצטיינות'.

שאלה: האם תוכל להביא לי דוגמא לאי של הצלחה אישית בתוך מוסד לימודים רגיל?

תשובה:

מעשה בבת סמינר, שהיתה אמנם כשרונית, אבל התקשתה להשקיע בלימודים מסיבות שונות. בחשבון, למשל, היא היתה בהקבצה ג'.

גם ההורים וגם המורות, לחצו עליה שהיא חייבת להתאמץ, לקחת תגבור, ולעלות להקבצה א', שם מקומה לדעתם.

אבל מתוך מכלול הסיפור הבנתי, שהלחץ הזה לא בריא לה, ואף גרם לה להעכרת הקשר עם ההורים, ולירידה רוחנית.

ובכן עמלתי קשות לשכנע את ההורים, שעליהם לעודד אותה להצליח בהקבצה ג' לכתחילה. זה לא היה קל, בפרט מול האמא, שהיתה משוכנעת שמוכרחים לחנך למצוינות בכל מחיר. אבל ברוך ה' הם השתכנעו, ויחד עם מכלול הטיפול, היא עלתה על דרך המלך.

אז האם הקבצה ג' זו הצלחה? תלוי בזוית הראיה.

שאלה: ואם הבן או הבת הרגישים שלי, נמצאים במוסד 'מרובע', שבו הדרישות הנוקשות גורמות להם קשיים כל יום, איך אפשר לעזור להם?

תשובה:

אדם רגיש מאד שנמצא בגיל הלימודים, לרוב מסוגל ויכול ליישר קו עם המסגרת הנוקשה, אבל בתנאי שיהיו לו מרחבים אחרים, בהם הוא כן יכול לחוות חיבור עמוק וייחודי.

שאלה: האם תוכל להביא דוגמאות למרחבי ביטוי שמחוץ למוסד?

תשובה:

אין לי דוגמאות לחיקוי, כי צריך להתאים כל דוגמא לרוח המשפחה והקהילה, אולם אשמח להציע כמה רעיונות להשראה:

  • לימוד מוזיקה
  • אומנות מכל סוג שהוא
  • התנדבות ונתינה לאחרים
  • התעסקות בשירה ונגינה
  • עיסוק בצמחיה או בעלי חיים
  • עידוד כתיבה יוצרת
  • יציאה עם משפחה למסלולים ומעיינות
  • לימוד חסידות
  • נסיעה לצדיקים שליט"א
  • התבודדות
  • נסיעות לכותל ולקברי צדיקים
  • שיעורים או הפרשות חלה אצל רבניות מגוונות (-לבנות)
  • ועוד

אחזור ואדגיש, שצריך להפעיל שיקול דעת חינוכי לגבי כל פרט בפני עצמו.

כשהנפש מקבלת מרחבי זמן ומקום בהם מתאפשר לה לחוות חיבור עמוק, היא תהיה מסוגלת להתאמץ קצת מעבר ליכולתה, ולהתאים את עצמה למסגרת הלימודים, גם אם זה יהיה כרוך ב'חריקות' פה ושם.

שאלה: הבנתי מדבריך, שמומלץ לאדם רגיש מאד לצאת למסע מחוץ לעולם התורה כדי למצוא את עצמו, האם אכן התכוונת לכך?

תשובה:

לא לכך התכוונתי. התכוונתי להמליץ לאדם רגיש מאד לצאת למסע בתוך עולם התורה, וכן לגבי בת רגישה - מסע בתוך הקהילה החרדית.

יחד עם זאת, אם הנער לא שאל אותנו והחליט בעצמו לצאת למסע בחוץ, התגובה הנכונה מצידנו תהיה, לתמוך בו במהלך המסע, כדי להעלות את הסיכוי שהוא יחזור.

שאלה: האם תוכל להביא דוגמא למסע חיפוש אישי בתוך עולם התורה?

תשובה:

אפתח דוקא בסיפור לא תורני. לאחרונה סיפר לי ילד אחד, שהוא ארגן בהפסקה בתלמוד תורה 'משחק שתי-מקלות לפשלנים'. כלומר, הוא ריכז כששה ילדים שלא יודעים טוב לשחק ב'שתי-מקלות' (הנקרא גם: 'הקפות', 'אדום-ירוק', Tip-cat) והם שיחקו ביחד ברמה שלהם, ונהנו...

כל כך נהניתי מהמהלך!

אדם חכם, מכיר בכך שהוא לא מצטיין בתחום מסוים, ובכל זאת מרשה לעצמו ליהנות מאותו תחום, באופן שקט ובלתי תחרותי.

המשך הסיפור מרתק לא פחות:

בשלב מסוים הילדים האחרים שמו לב לאירוע, והתחילו להציק להם. אחד מהם אמר: 'זה נקרא לקפוץ? תביאו לי לרגע ואראה לכם איך קופצים...'. והשני הציע להם להצטרף למשחק, והמשיך לנדנד גם לאחר שהסבירו לו שהם רוצים ליהנות וזה לא עבורו...

מה לומדים מכאן?

שגם אחרי שהילדים העדינים מותרים על כבודם, ומצליחים ליצור משחק שקט משל עצמם, החברה התחרותית לא מניחה להם, וצריכים כח מיוחד לא להתרגש מכך.

נחזור לעולם התורני

גם בעולם התורה יש סגנון מסוים של תורה, תפילה ועבודת ה', שניתן להגדירו כ'מיינסטרים', מה שהרוב עושים באופן ממוסד.

אולם אדם-רגיש-מאד יצטרך בהרבה מקרים לוותר על דפוסי פעולה שלא מתאימים לו, ולמצוא דרכים שכן מתאימות לו.

כמובן, שצריך זהירות ושימוש חכמים, כדי לא לפנות לדרכים שאין רוח חכמים נוחה מהם, ולהישאר בתוך עולם התורה המקובל על גדולי ישראל.

ולא פחות מכך צריך זהירות מפני 'נשמות טובות', שינסו להטיף לו לחזור ולדחוס את עצמו בכח לתבנית שאינה מתאימה לו.

אז הנה תקציר המסע:

  1. 1לזהות מה לא מתאים לך
  2. 2לשחרר ולעזוב את זה
  3. 3לא להתבלבל מ'עצות' לא מתאימות
  4. 4לזהות למה אתה כן מתחבר
  5. 5להתחבר
  6. 6להרגיש בנח עם זה שאתה לא משחק במגרש הקלאסי
  7. 7לפרוח ולהאיר
  8. 8לתרום לעולם את התרומה המיוחדת שלך

שאלה: ואולי צודק המיינסטרים שלא מבין את היחידים, סוף סוף הם הרוב?

תשובה:

הנה תשובה, ולא אני כתבתי אותה, אלא ספר 'שבט מוסר', שכותב כך:

"והנני מוסר לך דבר אשר תרדוף אחריו, ויהיה חיים לנפשך. לעולם יהיה עיקר לימודך בדבר של תורה שליבך חפץ יותר.

ואל תבט ותשגיח לדברי המנגדים על מה שחשקת לעסוק בתורה בגמרא או בפשט או בדרוש וכו' באומרם לך: 'למה אתה מוציא כל ימיך בפרט זה של תורה ולא בפרט זה'.

כי דע שהשטן מתלבש באלו האנשים להכאיב נפש הלומד ועוסק בתורה בחלק שאיותה נפשו לעסוק, שלא ישלים נפשו על מה שבא להשלימה"

(עפ"י 'שבט מוסר', לרבי אליהו הכהן מאיזמיר, פרק א).

והוא ממשיך וכותב כך גם לגבי מצוות:

"דע שכל מצוה מכל המצוות אשר תתאוה נפשך לשקוע בה יותר מאחרות, תדע באמת שבה פגמת תחילה ושלחך השם עוד בעולם הזה להשלימה.

לכן אל תרף ממנה ועשה אותה בשלמותה, ואל תסיר אותה מנגד עיניך תמיד.

ודע, שיזדמנו עליך הרבה מונעים בה, והם שלוחי ס"מ הרשע למנוע לך שלא תשלימנה"

(עפ"י 'שבט מוסר', פרק כג).

שאלה: אז איך אנחנו, אנשים שאינם רגישים מאד, יכולים לעזור?

תשובה:

בבקשה, תנו מקום.

סיפר לי אדם רגיש מאד, שבהיותו אברך כולל, מצא טעם מיוחד בלימוד אישי, שבו כל שבוע הוא התעמק בנושא הלכתי מתוך פרשת השבוע, כגון בפרשת ויצא – מצות מורא מקדש, וכן הלאה.

פגש אותו אחד מרבותיו לשעבר, ושאל אותו מה הוא לומד, וכששמע את התשובה, 'עיקם את האף'. ועל זה נאמר 'כי באפם הרגו איש'. הלה איבד את המוטיבציה להמשיך בתכנית זו, ובהמשך אף בכולל בכלל.

אני לא בא לשפוט לא אותו ולא אותו, רק מבקש: כשאתם פוגשים אדם שעושה טוב, אבל בדרך קצת שונה, גם אם קשה לכם להחמיא, אנא תנו לו מקום, וזה הרבה...