בס"ד
 חיזוק יומי... ח' טבת

האם גם אתם יכולים לטעות?

הטלפון בבית המרקחת צלצל, רופא  המשפחה היה מעבר לקו. הרוקחת סיפקה תרופה שונה מזו שנרשמה על ידו והוא רצה לדעת ולהבין כיצד זה קרה.

הרוקחת התנצלה, והרופא נתן לה הרצאה ארוכה על "עד כמה חשוב לדייק במתן התרופה במרשם", על האחריות, ועוד כהנה וכהנה.

ביום שלמחרת סדרה הרוקחת את ערמת המירשמים, בתוך ערמת המירשמים היה גם המרשם המדובר, היא קראה אותו שוב כדי לבחון כיצד טעתה, אולם להפתעתה גילתה שהיא אכן סיפקה את התרופה הרשומה במרשם, הרופא עצמו רשם תרופה שגויה.

היא טילפנה לרופא והסבירה לו שהטעות במתן התרופה במרשם הייתה שלו.
הרופא הקשיב ואמר בקלילות: "טוב, כל אחד יכול לטעות..."

לא תמיד הדברים הקורים בעולם מתאימים לעיניים שלנו, למחשבה ולטבע הנורמלי.

אם אנו רואים אדם המבצע פעולה כלשהיא הסוטה מהנורמה המצויה, חובה עלינו לדון אותו לזכות. אין אנו באמת יודעים מהי כוונתו האמיתית. ואם בכל זאת אנו רוצים להבין מדוע פעל כך, אנו צריכים לנעול את נעליו, ללכת בדרכיו, ליפול את נפילותיו, להרגיש את כאבו, לדמוע את דמעותיו ורק אז אולי נבין מדוע פעל כל זאת...

יש פעמים בהן אנו דנים ושופטים אדם על טעויות שעשה, נותנים לו "מנה" של ביקורת ושיפוטיות, ולא מנסים לברר לרגע מדוע פעל כך, וכיצד טעה.

אם הוא טעה, ודאי יש להעיר לו וללמדו לבל יחזור על כך שנית, אולם, מה קורה כשאנו טועים? האם אנו מבקרים את עצמנו? האם מקבלים את הביקורת הנשלחת כלפינו?
סביר להניח שלא.

אין אדם שלא טועה, שלא מועד, לפני שאתה בא להעיר לו על טעותו, תבחן את עצמך האם הרצון שלך להעיר לו הוא כדי לתקן את מעשיו, ללמדו, או כדי להראות לו כמה אתה טוב ממנו... (רונן קרתא)

*יום טוב, ובשורות טובות*
*לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!*