פעם אחת התלוננה ילדה לאביה שהחיים שלה עלובים ושהיא אינה יודעת כיצד להמשיך לחיות.

נמאס לה להילחם ולהיאבק כל הזמן. היה נראה לה שבכל פעם שבעיה אחת נפתרת, אחת חדשה הופיעה. 

אביה, שהיה שף, הוביל אותה למטבח. הוא מילא שלושה סירים במים ושם כל אחד על אש גבוהה.

ברגע שהחלו הסירים לרתוח, הוא שם תפוחי אדמה בסיר אחד, ביצים בסיר שני ופולי קפה טחונים בשלישי. הוא הביא להם זמן לרתוח, מבלי להגיד מילה לבתו.

הבת, נאנחה וחיכתה בקוצר רוח, כשהיא מנסה להבין מה הוא עושה. לאחר 20 דקות הוא כיבה את האש.

הוא הוציא את תפוחי האדמה מן הסיר ושם אותם בקערה. הוא הוציא את הביצים ושם אותם בקערה. אז הוא מזג את הקפה לכוס. 

הוא פנה אליה ושאל: "בת, מה את רואה?"

"תפוחי אדמה, ביצים וקפה," היא אמרה במהירות
"הסתכלי קרוב יותר" הוא אמר, "וגעי בתפוחי האדמה." היא עשתה זאת ושמה לב שהם היו רכים.

אז הוא ביקש ממנה לקחת ביצה ולשבור אותה. לאחר שקילפה את הקליפה, היא בחנה את הביצה הקשה.

לבסוף, הוא ביקש ממנה ללגום מן הקפה. הארומה והטעם העשיר שלו העלו חיוך על הפרצוף שלה.

"אבא, מה זה אומר?" היא שאלה.

ואז הוא הסביר לה. תפוחי האדמה, הביצים והקפה, נתקלו באותה צרה – המים הרותחים.

אולם, כל אחד מהם הגיב בצורה אחרת. לאחר הרתחתו במים, תפוח האדמה שהיה חזק ונוקשה, הפך לחלש ורך.

הביצה הייתה שברירית, עם שכבה דקה שהגנה על הנוזל הפנימי שלה, אך לאחר הרתחתה, החלק הפנימי של הביצה נהיה קשה.

אולם, פולי הקפה היו מיוחדים. לאחר שהם נחשפו למים הרותחים, הם שינו את המים ויצרו משהו חדש. "מה מהם את?" הוא שאל את בתו.

"כאשר המצוקה נכנסת לחייכם מבלי לדפוק בדלת, כיצד תגיבו? האם אתם תפוחי אדמה, ביצים או פולי קפה?"

בחיים, דברים קורים מסביבנו, דברים קורים לנו. אך מה שמשנה זה כיצד נגיב אליהם ומה נוציא מהם. כדי להצליח בחיים עלינו להירגע, להסתגל, להתמודד ולהמיר את כל המאבקים שאנו חווים למשהו חיובי. :)