בס"ד
 חיזוק יומי... טו' טבת

"למדוד את האדם באשר הוא"

במקום נידח בעולם היה אי קטן ושמו: "אי זקופי הקומה". עיקר הפרנסה באי היה מתעשייה של קטיף פירות מעצים גבוהים.

תכנית הלימודים בכל בתי הספר התמקדה בצמיחה לגובה של התלמידים, ככל שהילד יגבה יותר, תעשיית הקטיף תהיה פורייה יותר. וכך, בסוף שנת הלימודים, מדדו את גובה התלמידים.

אלו שהגיעו לגובה ממוצע, קיבלו ציון ממוצע,
אלו שגבהו מעל הממוצע, קיבלו ציון לשבח, ואלו שלא גבהו מספיק, ננזפו על כך שלא השקיעו מספיק, שלא התאמצו, שלא היו חדורי מטרה.

כשיצאו התלמידים לקטיף, אלו שהגיעו לגובה העצים, עסקו בקטיף הפירות. אלו שלא הצליחו להגיע, לא קטפו פירות רבים והתחילו להפריע לשאר.

התושבים המודאגים מהתנהגותם של הילדים הנמוכים, החליטו לשאול בעצתו של האיש החכם באי. הציע החכם מספר דרכי פיתרון: "אפשר לנטוע עצים נמוכים יותר, שאליהם יוכלו להגיע גם הילדים הנמוכים.
ואפשר לספק סולמות כדי שהנמוכים יגיעו לגובה ויוכלו לקטוף את הפירות הנמצאים בצמרת".

שאלו אנשי העיר: "אם כך, כיצד ניתן ציונים לתלמידים? האם ניתן אותו ציון לאלו שקטפו מהעצים הנמוכים כמו לאלו שקטפו מהעצים הגבוהים? האם הילד שקטף בכוחות עצמו יקבל ציון כמו הילד שנעזר בסולם?"

השיב החכם: "אלו שאלות טובות, עליכם להחליט החלטה חשובה: במה אתם מעונינים, בפירות או בציונים?"

הרבה דברים תלויים בציונים, ככל שהציון גבוה יותר ההערכה אל האדם גבוהה יותר.

אולם כדי למדוד באמת את טיבו של האדם, אין להסתפק בציון, ציון הוא מספר שאינו משקף את מעלתו של האדם.

כשאתה מודד אדם על פי ציון או הספק, אתה מפספס את האדם, את מעלותיו ואיכויותיו.

הדבר ניכר בבית הספר ובבית הפרטי שלנו, מקטלגים את האדם לפי ציון, ומפספסים את מעלותיו האחרות.

כדי לקטוף יותר פירות צריך להתאים את השטח לאדם, צריך לתת לו את העזרים המתאימים כדי להצליח, יתכן שהציון לא יהיה גבוה, אך פירות רבים הוא יוכל לקטוף.

אל לנו למדוד אדם על פי הישגיו, אלא על פי אישיותו ומידותיו, יתכן וזה העומד מולך מלא בתארים, אך חסר מידות, ואילו האדם הפשוט שאין לו תואר וציונים טובים, בעל חסד הוא, רחמן, מכיל ונעים שיח.

נתייחס לכל אדם באשר הוא, נכבד, נאיר פנים, הרי כולם בסופו של דבר בניו של מלך המלכים... (רונן קרתא)

*יום טוב, ובשורות טובות*
*לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!*