בס"ד
חיזוק יומי... כא' אייר

               זיכוך הגוף?

תלמידו של ה"מגיד", ד"ר גורדון, היה גם הרופא האישי שלו. כרופא אישי היה לו מפתח לחדר ה"מגיד". גם לרב ה"מגיד" היה מפתח, ובדרך כלל הוא השאיר את הדלת נעולה, ללא מפתח מבפנים.

כיוון שה"מגיד" היה חולה מאד, נהג ד"ר גורדון להיכנס עם המפתח שלו על מנת לבדוק ולהשגיח עליו

באחת הפעמים, לפני שבת קודש, כאשר נכנס ד"ר גורדון לבדוק את ה"מגיד", מצא אותו במצב לא טוב, וכיוון שכך, יצא לרגע לומר לתלמידים להתפלל על רבם.

כשביקש הד"ר לחזור לחדר, מצא שהדלת נעולה עם המפתח מבפנים. ד"ר גורדון חשש מאד והציץ דרך חור המנעול. כשהביט דרך החור, ראה את ה"מגיד" שוכב על מיטתו כשהיא מרחפת באוויר ואומר מזמור ק"ז, "ארבעה צריכים להודות".

כששמע ד"ר גורדון את ה"מגיד" אומר את הפסוק "כל אוכל תתעב נפשם". החל ד"ר גורדון להקיא עד שהגיע לסכנת נפשות.

בנשימה האחרונה נמלט משם הד"ר.

לאחר המעשה, כשסיפר זאת למגיד, אמר לו המגיד: "היה לך מזל שלא נשארת לסוף הפסוק, "ויגיעו עד שערי מות", מזה לא היית יוצא בחיים.

כשהתרוממה נפשו של המגיד אל על התרומם גם גופו, ויחד איתו המיטה עליה שכב. כאן פעל המגיד גם לזיכוך גופו של תלמידו, כשגופו של הרופא הגיב לפסוקי התהילים של המגיד כאילו בלע סם הקאה... נפשו תיעבה את האוכל, והגוף נענה לה מיד.

כשאדם רוצה לזכך את גופו הוא מסגף עצמו ומתענה, בכך משבר את גופו, מבטל את החומר והופך לרוחני יותר, אך כאן מזכך רק את עצמו, מעצים עצמו לעומת זולתו.

אולם ניתן לזכך הגוף בדרך אחרת, טובה וקלה יותר...

בורא עולם מתייחס לברואיו במידת החסד והרחמים, מאיר להם את החיים, בלי זה לא תתכן כמעט קיום לברואים.

מכאן ניתן לומר, שהאדם הזך ביותר הוא זה המרחם על זולתו, מאיר להם ובכך מזכך את גופו, שהרי מבטל את גופו לצורך האחר, ובכך משפיע על עצמו ועל האחר...

כשאדם נותן לשני, משפיע עליו טובה, מבטל עצמו בשביל חברו, הוא מגיע למידותיו של הבורא, והופך לזך יותר, נקי יותר ומוריד לעצמו שפע גדול יותר... (רונן קרתא)

*יום טוב, ובשורות טובות*
*לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!* 

*היום שישה ושלושים יום לעומר, שהם חמישה שבועות ויום אחד*