בס"ד                          

פרשת צו – שבת הגדול       

אש תמיד - "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה:" (ויקרא ו', ו')

הביטוי הנעלה של אהבת הקב"ה לעמו היתה ירידת האש מן השמים.
כנאמר: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח..." (ויקרא ט', כ"ד). את הנס המיוחד הזה היה צורך לשמר ולהזכיר בכל עת לכל העם, ועל כן היתה מצוה להוסיף בכל יום שני גזרי עצים על המזבח, כדי שהאש הראשונית תתמיד.
מהאש שהיתה על המזבח נטלו לכל העבודות שנעשו באש: הדלקת המנורה, הקטרת הקטורת. אש זו בערה והיתה עמנו לאורך תשע מאות שנה!! ואש זו  מיוחדת בשמה "אש תמיד".
לפי כללי הדקדוק, היה מתאים סדר הפסוק: "אש תוקד על המזבח תמיד, לא תכבה". מהנאמר "אש תמיד" למדנו כי אש זו תמידית היא, אנו לומדים כי אף במסעות היה עליה לבעור, ושמרו עליה לבל תכבה (ילקו"ש).
ואולי יש כאן רמז לא רק למסעות המדבר, אלא לכל מסעות עם ישראל בכל ההיסטוריה, כאשר נדדו וגורשו ממקום למקום "אש התמיד" – הברית שבין הקב"ה לעמו באש התמיד, לא כבתה. אנו שמרנו עליה, ומשמים שמרו עלינו, ויכולנו לכל הקמים עלינו.
הנה בשבת זו, שבת הגדול, נקרא בהפטרה את ההבטחה  לה אנו מצפים בכל יום: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג', כ"ג). 
בטוחים אנו בבוא הגואל, ושומרים לו אמונים באש ובמים.
יהי רצון שאש האמונה, האהבה והבטחון בקב"ה לא תכבה לעולם.
שבת שלום!
ופסח כשר ושמח! 
הרב יוסף ברוק

אם אהבת את הדברים, העבר אותם לחבריך