ב״ה עש״ק פרשת מטות מסעי תש״פ

"איך מתמודדים עם אתגרים קשים?
אריכות הגלות יוצרת אתגרים
ומה ערכה של מילה שיוצאת מהפה?"

"חיים עם משמעות סיפור נפלא":

העולם שלנו מלא באתגרים, החיים רצופים ניסיונות עד  שפעמים נדמה שאי אפשר להתגבר, ויכולה להתגנב מחשבה להרים ידיים  ולהחליט שבעולם כמו שלנו קשה לעמוד באתגרים, צריך  ח״ו להשלים עם המצב ולהתאים את עצמנו לרוח ולאווירה הקיימת ברחוב תוך ציפיה לימים טובים יותר.

אבל התורה חושבת אחרת, אין מצב שהבורא יעמיד את האדם בניסיון שאין לו את היכולת לעמוד בו.
אם קשה לנו? יש תחום שחוששים מאוד שנמעד ולא נתגבר? יש מקדם ביטחון שנקרא ״נדר״ נקבל על עצמנו בנדר או שנבטיח לעצמנו שלמקום הזה או לעניין הזה לא מתקרבים, צריך ליצור חייץ וגדר סביב העניין שעלולים ליפול בו ח״ו, אבל צריך לדעת שזהו עניין זמני עד שנצליח להתעלות לדרגה שהפיתוי הזה כבר לא מדבר אלינו והוא כבר מאחורינו.
דוגמה לדבר: חכמים אומרים לנזיר שהתורה אסרה עליו לאכול ענבים ולשתות יין, אל תתקרב לכרם גם אל תעבור דרכו שמא לא תעמוד בפיתוי, ועל כך אמרו חכמים באבות ״נדרים סייג לפרישות״ הנדר הוא הגדר שדרכו אפשר להיות מופרש מעבירות, לכל מילא יש ערך הדיבור יכול לבנות עולם אבל יכול באותה מידה גם להרוס.
 
אבל מאידך חייבים לדעת ולהפנים שזו לא התכלית, המטרה האמיתית היא לקדש את העולם וכל מה שברא ה׳ בעולמו אפשר להינות ממנו באופן המותר על פי התורה, ולקדש אותו ולא להתנזר ממנו, ועל כך אמרו בתלמוד הירושלמי שעתיד אדם לתת את הדין על כל דבר שבא לידו ולא נהנה ממנו, כמובן לשם שמיים. והנזיר צריך להביא קרבן עם סיום הנזירות כי התורה רואה בהתנזרות חטא. ואמרו חז״ל ״דייך במה שאסרה עליך תורה״.
בכך גם נבין את למה מצאנו במקורות גישות סותרות לעניין הנדרים, התורה מאפשרת לעשות נדרים כסייג לפרישות ומאידך ראוי להענש מי שפורש, כאמור הכל תלוי בעיתוי ובחסינות של האדם בזמן הנסיון.

אנו נמצאים בימי בין המצרים שמזכירים לנו את הגלות הקשה ובעיקר את הגלות הרוחנית שהאמת נסתרת, והקשיים של הגלות מקשים עלינו לעשות את רצון השם ולכן תיקנו חכמים כמה וכמה תקנות מגבילות כדי שלא נכשל.
יתן ה׳ שיתהפכו הימים האלו לששון ולשמחה בביאת הגואל מיד ממש.
מעובד לפי דברי הרבי מליובאוויטש.

לא לאבד את התקוה:
פרופסור ויקטור פרנקל מוינה ניצול שואה, מהיהודים המפורסמים בעולם בזכות עבודת מחקר מקיפה ופרסום הספר "*האדם מחפש משמעות*" שנמכר במיליוני עותקים בכל העולם. בתקופה מסוימת היה שרוי במשבר מקצועי, עמיתיו זלזלו בשיטה הרפואית אותה פיתח ואיבד את החשק להמשיך הלאה.
יום אחד נכנסה אישה למשרדו של שליח הרבי בוינה הרב בידרמן וסיפרה שבשנת 1959 ביקרה אצל הרבי ביחידות והרבי ביקש ממנה למסור דרישת שלום לפרופסור פרנקל ולומר לו שיהיה חזק וימשיך בעבודתו בנחישות. היא לא כל כך הבינה את המשמעות של הדברים אבל קיימה את רצון הרבי, כשחזרה לווינה, הלכה לבית הרפואה בו עבד פרנקל ושם אמרו לה שבשבועות האחרונים הוא לא הופיע לעבודה. היא צעדה אליו הביתה והתפלאה למצוא אותו בפנים נפולות.. הרבי צפה זאת ממרחקים ובאמת המילים של הרבי הגיעו אליו בדיוק בזמן והחיו את נפשו.
פרנקל פיתח את גישתו הייחודית בין תאי הגזים באושוויץ. הוא נהג לערוך תצפיות על האסירים. הוא הבחין בתופעה מרתקת שהדהימה אותו: היו אנשים שהיו להם כוחות להמשיך להיאבק ולשרוד והיו כאלו שאיבדו את הכוח ולא שרדו. הוא ניסה לחקור ולהבין את הסוד:
התגלית שלו הייתה מילה אחת: "משמעות".

 אנשים שהייתה להם סיבה לחיות בשבילה – נאבקו ושרדו ואנשים שאיבדו את הטעם לחיות, נפלו. כשהגיע להבנה הזו הוא התחיל לייצר עבור אנשים משמעות לחיים וזכה להציל המונים מליפול למשבר.
 
*בברכה לגאולה קרובה ושבת שלום*
*הרב נפתלי ועקנין*
רב שכונת בן גוריון ונאות יצחק לוד