בס"ד                                                                                                           מאת  הרב יצחק יעקב פוקס

  תענית "עשרה בטבת" תשפ"א בערב שבת קודש

רמב"ם תעניות פ"ה: "יש ימים שכל ישראל מתענים בהם, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה וכו' ובזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב"

השנה חלה התענית ביום ששי, ארע לאחרונה בשנת השמיטה הקודמת - תשע"ד, ואם חלילה, לא יבוא משיחנו מהרה, יחול בשנת תשפ"ה, שילוב של "אתחלתא דפורענותא" בערב שבת, כדאי להכין מעט יותר חלות ומאכלי שבת לסעודת הלילה, שתיאכל בוודאי השבת בתיאבון מוגבר.... רוב עם ישראל יתפללו מנחה של תענית בערב שבת לבושים בגדי שבת, חבושים בשטריימל או כובע שבתי.....  יקראו בתורה קריאה של תענית "ויחל משה וגו'" ויאמרו בתפילת עמידה "עננו"...   תופעה בלתי שגרתית זו, מעוררת מיד שאלות מתבקשות:

א. האם, לקראת שבת  לא נקיים "טועמיה חיים זכו".... ומה עם כבוד ועונג השבת ?   ב. גננות שואלות: מה יהיה עם "קבלת שבת" עם נגינה כמו בכל יום ששי ?   ג. האם מותר להתגלח ולהסתפר לכבוד שבת ביום תענית ?  ד. כיצד ינהגו המהדרים בכל ערב שבת לטבול במקווה רותחת והמהדרין ביותר לשבת בסאונה ["שויץ"] כדי לנקות מראשם ענייני החולין  לכבוד שבת קדש ?

ורבים שואלים: האם נוכל להקדים ולהדליק נרות ולקבל שבת ב"פלג המנחה" - 3:39 נעשה קידוש, ו"נשבור" את הצום בחלת שבת קלועה וריחנית ?  התשובה: צריך להתענות ולהשלים הצום (שו"ע ורמ"א רמ"ט, ד).

הקדמה נחוצה

יש לדעת, כי "עשרה בטבת יום קשה לישראל למאוד, יותר מיום חורבן הבית.....    שכל התחלות קשות" (יערות דבש א, דרוש ב), היה זה, לאחר 410 שנים בהם התנוסס בירושלים מקדש שלמה - "יפה נוף משוש כל הארץ", שכבר דוד המלך קראו "תל תלפיות" - תל שכל הפיות פונים אליו, בחנוכת הבית, פנה שלמה לקב"ה: "וגם אל הנוכרי אשר יבא מארץ רחוקה אשר לא מעמך ישראל, והתפלל אל הבית הזה, אתה תשמע" (מלכים א, ז) והקב"ה עונה לשלמה בדבה"י: "אזני יהיו כרויות לתפילות הבית הזה, ואכן הבטיח הקב"ה: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"....

      ואז, חלה הדרדרות רוחנית נוראית, כדברי הגמרא נדרים פ"א ע"א: אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: "מי האיש החכם, ויבן את זאת, ואשר דבר ד' אליו, ויגידה, על מה אבדה הארץ ? ניתצה כמדבר מבלי עובר? (ירמיה ט, י"א) דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפרשו הקב"ה בעצמו: "ויאמר ד', על עזבם את תורתי וגו' ולא שמעו בקולי... ולא הלכו בה..." אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכים בתורה תחילה, כשעוסקים בה. ואמר רבינא, שם: מפני מה אינו זוכה תלמיד חכם, שיהיה לו בן תלמיד חכם כמותו? מפני שאינו נזהר בברכות התורה.

מבאר מרן החפץ חיים זצוק"ל במשנה ברורה תחילת סימן מ"ז, ומקור הדברים בר"ן שם, בשם מגילת סתרים:   "הקב"ה הבוחן לבבות, ידע, שאף שעסקו בלימוד תורה, לא היו עוסקים בה לשם לימוד תורה, "לשמה", כ"דברי אלוקים חיים", אלא כמו שלומדים שאר חכמות, ולכן, לא ברכו ברכות התורה - שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם, ולכן, לא הגנה עליהם התורה מפני החורבן".

        ירידה זו, באה לידי ביטוי, גם כן, בחוסר צניעות הבנות הירושלמיות כמפורט בישעי' פרק ג בהרחבה, ולא הייתה ברירה, נאלץ הקב"ה להביא לירושלים את נבוכדנצר מלך בבל, שהטיל מצור על ירושלים ביום עשירי בטבת, מצור, שנמשך שלש שנים, עד שביום המר והנמהר תשעה באב נשרף בית מקדשנו. על כן, נקרא היום הזה "אתלתא דפורענותא" השלב הראשון של החורבן, ועל כן, צמים ביום זה אפילו חל בשבת....  כמובא בבית

2

יוסף סי' תק"נ עפ"י הפסוק ביחזקאל כ"ד, א: "ואתה בן אדם, כתוב לך את שם היום הזה על הספר, כי בעשרה לחודש העשירי סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה", אמנם לפי הלוחש בידנו, שתיקן הלל (נכד הלל הזקן) אינו יכול לחול בשבת, אבל חל בערב שבת כהשנה, וצמים בו, אפילו חתן וכלה בשבעת ימי המשתה - עד הקידוש בליל שבת.

תחילה, פרטים בסיסיים אודות התענית: תחילתה: עלות השחר, לבני אשכנז – 5:02  לבני ספרד – 5:20

המעוניינים לקום לאכול קודם עלות השחר, צריכים לעשות תנאי לפני הליכתם לישון אור ליום שישי – "איני מקבל עלי התענית עד עלות השחר".  לעניין שתיה : בני אשכנז, אף אם לא התנו - רשאים לשתות (משנ"ב)  בני ספרד, מלשון השו"ע משמע, שהתנאי מעכב אף לעניין שתייה.  מותר להתחיל באכילת פת עד חצי שעה לפני עלות השחר, ותוך החצי שעה אין לסעוד יותר מ"כביצה" פת (56 גרם). לבנות ונשים אין איסור, בכל יום, לאכול בחצי שעה שלפני עלות השחר – דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל– בספר משנת אברהם

חולים תשושי כוח וזקנים שלדעת רופא הצום עלול להזיק לבריאותם, לא יתענו, ובכלל זה, מעוברות (לאחר 40 יום להריון) מניקות (עד 24 חודשים אחר הלידה אפילו הפסיקו להניק, וכן מפלת כמניקה (שו"ע תקנא מ"ב, ג כה"ח ודע"ת שם).  כל שאינו צם: אוכל מהבוקר בצנעה אך לא בשר ויין ושאר מעדנים.   קטנים – אינם צמים, אך אין לתת בידם ממתקים, אא"כ לקחום בעצמם (ברכי יוסף).

בליעת תרופות: מותרת , לגרש"ז אויערבך זצ"ל אפילו עם מים הנצרכים לכך, לגר"ע יוסף זצ"ל עדיף בלא מים, לדעת בעל שו"ת ציץ אליעזר, יש לפגמם, כגון עם תמצית תה סמיכה. ושמעתי מהגרי"ש אלישיב זצ"ל שדי לפורר קצת מהכדור למים.

הטועה ואכל או שתה – ימשיך בתענית ואין צריך להשלים תעניתו. ולמשנ"ב אף אומר עננו ועולה לתורה במנחה. טעה וברך על מאכל – בשדי חמד (בשם נחפה בכסף) שב ואל תעשה (ויאמר בשכמל"ו) ויש אומרים שבצום דרבנן עדיף שיטעם מעט, שלרמב"ם, ברכה לבטלה איסור לא תישא וגו' והצום אינו אלא מדרבנן.

הלכות הנוגעות  לתענית בערב שבת

רחיצה, תספורת וגילוח וקציצת ציפורניים: אף שבתענית ציבור, אין לרחוץ כל הגוף בבת אחת במים חמים דרך תענוג. אלא רק פניו ידיו ורגליו (פמ"ג ושעה"צ תק"נ, ח) ויש הנוהגים בעשרה בטבת וי"ז בתמוז במקצת דברים הנוהגים מר"ח אב עד ת"ב (משנ"ב תק"נ, י) - כבוד שבת דוחה האיסור (משנ"ב ערוה"ש וכה"ח שם). ומוסיף בעל ה"כתב סופר" במכתב לבנו רבי שמעון סופר (מייסד שושלת ערלוי): "בעל נפש המהדר בטבילה בחמין בערב שבת, בוודאי לא יבטלה מפני התענית".משמע שישיבה בסאונה או רחיצה בג'אקוזי - אינה מתאימה כלל ביום "אתחלתא דפורענותא".   ומותר גם כן, להסתפר ולהתגלח ולקצוץ הציפורנים גם בערב שבת זה (רוח חיים תקס"ו, ד הובא בפסק"ת).

רחיצת הפה וצחצוח שיניים: בכל תענית ציבור (פרט לתשעה באב וכמובן יום הכפורים) - מותרת שטיפת הפה לאסטניסט (רגיש) או במקום צער אפילו עם משחה (משנ"ב תקס"ז, י"א)  ולגר"ע יוסף זצ"ל יש להימנע מלהכניס לפה בבת אחת רביעית מים (86 סמ"ק), ויש לפלוט הכול.  על כן, המצטער להיכנס לשבת בלא צחצוח שיניים עם משחה ושטיפת הפה במי פה  - מותר, ובתנאי שיפלוט הכל (שו"ת מנחת יצחק ד, ק"ט ושו"ת קנין תורה ב, מט).

בנוגע ל"קבלת שבת" לילדים קטנים, אמנם, כתב קיצור שו"ע בסי  קכ"ב, א: "לא ינגן נגן מקצועי אפילו לא לפרנסתו בפני גויים ביום זה, שנאמר: "על נהרות בבל......איך נשיר את שיר ד'.... תלינו כינורותינו". ובכלל זה, שאין שומעים מזיקה מוקלטת,    מכל מקום, לילדים קטנים, שאינם בכלל חינוך לתעניות על החורבן (שהרי בוודאי עד שיגדלו, יהפכו לימי ששון ושמחה, מהרה),כדאי לשיר בפה, או להתאים את הנגינה והשירים  לשירי שבת וירושלים שאינם מעוררים לריקוד ולשמחה אלא לרגש ולהתעוררות, ובחלוקת ה"דבר טוב" יש להימנע ממתקים כרגיל (מפני שקטנים "אוכלים כל צרכם, אך לא יתנו להם מעדנים, כדי להרגיש ולהשתתף בצער הציבור") ויתנו להם ממתק יותר פשוט. 

3

בעניין הטעימה ממאכלי השבת: יש להקל בטעימה מעט בקצה הלשון, עם פליטת המאכל מן הפה, לוודא שלא חסר מלח או תבלין (ראה משנ"ב תקס"ז, ו-ח ור"נ, ב וכה"ח שם) וקיימת האפשרות להקדים ולטעום בליל ששי, או להשכים לצורך זה, בבוקר ששי קודם עלות השחר - 5:05  ומכל מקום, אין לקיים "טועמיה חיים זכו ממש. ונראה, שבליל שבת, אף אם לא יטעמו מהמאכלים לפני שבת, יש להניח שייאכלו בתיאבון רב.

יש לציין, שלמרות שבכל תענית ציבור, דעת פרי מגדים מש"ז תריב עפ"י הט"ז "אין לגעת במאכלים שלא לצורך, שמא יבוא לאכול". הלכה זו, אינה שייכת לתענית החלה בערב שבת, אמנם שלא לצורך כלל - יש להימנע. ומכיוון שאנו בימי ששי הקצרים, מומלץ להקדים קניות, בישולים ואפיות במידת האפשר ליום חמישי.

אמירת עננו - בני ספרד – בשחרית ומנחה  בני אשכנז – רק במנחה.  השוכח עננו - אינו חוזר ויכול להשלים באלוקי נצור וכו' העומד לסיים התענית אחרי מנחה, רשאי לומר עננו כל עוד צם ולבני אשכנז בשינוי הנוסח: "ביום צום התענית הזה". בני אשכנז אומרים "אבינו מלכנו", רק בשחרית אפילו כשאין צמים. ואף ביחידות

תפילת מנחה  [מנחה גדולה - 12:09]

מתפללים (עם בגדי שבת), קוראים קריאת תענית, הש"ץ אומר "עננו" בין "גואל" ל"רופא" וכל הצם אומר "עננו" בשומע תפילה. קוראים בתורה ויחל משה וגו', האשכנזים מפטירין "דרשו", לאחר חזרת הש"ץ אומרים קדיש תתקבל, ואין אומרים וידוי ונפילת אפיים ולא אבינו מלכנו [אף לא האשכנזים] - מפני שהוא ערב שבת, וכל זה, אף אם מתפללים מנחה גדולה סמוך לחצות היום (משנ"ב תק"נ, י"א וביה"ל) - מפני כבוד השבת.

נשיאת כפיים

שו"ע תקס"ז, ח: "כל תענית ציבור יש בה נשיאת כפיים במנחה חוץ מביום הכפורים"   הלכה למעשה: בני אשכנז נוהגים לישא כפיים מזמן מנחה קטנה ואילך - 2:36 וברוב המקומות מקפידים להתפלל ולישא כפיים מפלג המנחה" - 3:39 ואילך. עלו כבר הכוהנים לפני "פלג המנחה" - אינם יורדים (לוח א"י הליכות שלמה י, הערה כ"כ ושו"ת שבט הלוי ח, כ"ג).  בני ספרד - נוהגים להתפלל מנחה כ 40 דקות לפני השקיעה, כדי שתהיה נשיאת כפיים תוך חצי שעה לפני השקיעה - 4:47 (כה"ח, ז ואור לציון ב, פ"ח) התפללו מוקדם יותר, ועלו הכוהנים לפני פלג המנחה - מורידים אותם (שו"ת רב פעלים ד, ה ובא"ח (א) תצוה, כ"ג).

נתינת צדקה

מנהג לתת לצדקה בתפילת מנחה של תענית כדברי הגמ' ברכות ו ע"ב: "אגרא דתעניתא צדקה" (משנ"ב תקס"ו, י"ב [תענית - תת עני], והטעם שנותנים במנחה: משום שנאמר בהפטרה "שמרו משפט ועשו צדקה" (תוס' מגילה כ"א ע"א).   חלה התענית בערב שבת נותנים בשחרית כדי שיוכלו העניים לקנות במעות צרכי שבת. ובוודאי כשמתפללים מנחה בבגדי שבת - יש להקדים הנתינה לשחרית.

סיום הצום - 5:02 ויש נוהגים 5:11

צריך להתענות ולהשלים הצום (שו"ע ורמ"א רמ"ט, ד). ואפילו התפללו ערבית מוקדם - צריך להשלים התענית, ואינו נחשב שנכנסים לשבת מעונים (משנ"ב שם י"ח-י"ט)

המנהג בארץ ישראל שמתחילים ערבית כשיטת הגאונים 18 דקות לאחר השקיעה - 5:01 ובפרט בערב שבת, שאסור להתענות יותר ממה שמחויבים, ולאחר התפילה ממהרים לביתם לקדש מיד ולאכול, ובוודאי זה יהיה כבר אפילו לאחר צאת הכוכבים לחומרה - 5:21 ונכון לשיר "שלום עליכם" ו"אשת חיל" וכל הנאמר לפני הקידוש, רק לאחר שטעמו  מעט והתיישבה  הדעת (ראה משנ"ב רע"א, א ושער הציון תרל"ט, ס"ז ועי' מועדים וזמנים, א, י"ג) ונכון לחזור על פרשת קריאת שמע לאחר הזמן שמקפידים לאומרה בכל יום.

פרק ח, י"ט: "כה אמר ד' צבא' צום הרביעי....  וצום העשירי (טבת) וגו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה לימים טובים ולמועדים והאמת והשלום אהבו"