"נער/ה שלא רוצה לעזור לעצמו אי אפשר לעזור לו" – האומנם?

הרב יחיאל פליסקין- מחבר הספר שתולים בבית השם

ישנה דעה רווחת בעולם הטיפולי, שאדם שלא רוצה לעזור לעצמו אי אפשר לעזור לו. בודאי שיש אמת מסוימת בגישה הזו. אולם במשך השנים פיתחנו שיטה ייחודית לעזרה לנוער שלא רוצה לעזור לעצמו, והנה עיקריה (כל דברינו כאן אמורים גם על נערות מתמודדות):

שלב א – איתור חונך מתאים

החונך לא חייב להיות בעל השכלה טיפולית גבוהה בדוקא, אבל הוא כן צריך להיות אדם עם גישה אינטואיטיבית בריאה לנוער. כזה שאם יפגוש נערים משוטטים בפארק, הוא ייגש אליהם באופן ספונטני וישוחח עמהם. (כאשר חונכים שואלים אותי מהי השכלת הסף הנדרשת לחונך בארגון שלנו, אני משיב בדרך כלל: לפחות שנתיים של קשר ישיר עם נוער מתמודד).

רצוי מאד שהחונך יהיה מאותה עיר של החניך, כדי למנוע סרבול מיותר בנסיעות וכו'. כדאי גם, אם כי לא חובה, שהחונך יהיה מאותו מגזר של החניך: אשכנזי, ספרדי, חסידי. כך יווצר ביניהם חיבור טבעי ביתר קלות.

שלב ב – הבאת הנער אל החונך

כיצד מביאים נער שלא רוצה עזרה אל החונך? ובכן, בשלב הזה אנחנו לא דורשים מהנער להתחייב לתהליך כלשהוא, ואפילו לא דורשים ממנו להסכים לקבל עזרה. אנחנו רק רוצים להביא אותו לפגישה אחת עם החונך. זה הכל.

איך עושים זאת?

שיטה 1 – שכנוע/נדנוד

השיטה הזו, נשמעת אמנם 'טרנטה' למדי, אבל למרבה ההפתעה היא תתאים בכ-50% מהמקרים. מדובר במקרים בהם עדיין יש להורים השפעה כלשהיא על הנער, והם מבקשים, ואפילו מנדנדים לו או מבטיחים לו תגמול, כדי שילך לפגישה אחת עם "אדם מעניין שיודע לדבר עם בחורים". הנער מבין אמנם שמנסים לעזור לו, אבל הוא לא נדרש להתחייב לכלום, חוץ מללכת לפגישה. החונך מצידו, מודע לכך שהנער עשוי להגיע בלי חשק, רק בשביל 'לסמן וי' להורים, אולם החונך לא נבהל מכך, זו העבודה שלו.

שיטה 2 – דרך אדם שלישי

ישנם נערים שאינם מוכנים לקבל שום סיוע מההורים, אבל הם כן נותנים אמון במבוגר אחראי אחר בחייהם. זה יכול להיות גיס, דוד, אברך נחמד מהשכונה, רב שלימד אותו בעבר, ועוד...

ובכן, ההורים עורכים היכרות בין החונך לבין המבוגר ה'מתווך', ואז המתווך הוא זה שמציג בפני הנער – לא בשם ההורים! – את החונך. הוא עשוי לתאר אותו כ"חבר שלי, מישהו חברה'מן, שממש שווה לך להכיר אותו"... וכך מגיע הנער לפגישה.

שיטה 3 – דרך צורך אחר של הנער

כאשר יש נער שאמנם לא מוכן לקבל עזרה רגשית בשום דרך, אבל כן יש לו צורך במשהו אחר: הוא מחפש עזרה במציאת ישיבה, הוא מחפש עבודה, או מורה לקראטה.

כאן ההורים מציגים את החונך בפני הנער, בכובעו האחר. הם מפגישים אותו עם "מסדר הישיבות", "המורה לגיטרה", או "הקאוצר לעסקים", וזה לא שקר. הוא אכן משמש גם בתפקיד כזה ואחר לעת הצורך. ואז, החונך אכן מסייע לנער בתחום בו הנער ביקש, ובד בבד הוא מתחיל עמו גם בתהליך של טיפול רגשי ורוחני.

אני זוכר את עצמי מסתובב בין חנויות ב'גאולה' (-ירושלים), ושואל מי צריך עובד לעסק. אחד מבעלי החנויות אמר לי: "אני צריך עובד, אבל זו לא עבודה שתתאים לך"... הסברתי לו שאני מחפש בשביל החניך שלי, ואכן הוא נכנס לעבודה באותה חנות.

שלב ג – פגישות ראשונות

המטרה של החונך בפגישות הראשונות, היא אחת ויחידה: לגרום לחניך לרצות לבא לפגישה נוספת!

ואיך עושים את זה?

טוב, זה כבר ממש 'סודות מקצועיים', שלא מגלים ברבים. אבל העקרונות בקצרה הם: הזדהות רגשית, מציאת תחביבים משותפים, מחמאות עקיפות ("וואו, איזה נס שהגעת אלי בדיוק היום, נתקע לי הפלאפון ובזכותך אני יודע למי לפנות לתיקון"), ואף כיבוד קל.

אז כן, בס"ד רוב ככל הנערים שמגיעים אלינו לפגישה אחת, חוזרים ומגיעים שוב ושוב.

שלב ד – שיחות טיפוליות

ובכן, לאחר היכרות ראשונית (1-3 פגישות בערך), מתחיל הטיפול, שניתן לכנות אותו 'טיפול ללא טיפול'. הוא מתחיל בלי שמישהו בכלל שם לב שהוא התחיל.

בשלב הזה, 90% מהפגישה תהיה בעצם שיחת מרעים, או פעילות משותפת, או כל דבר אחר כייפי. אולם 10% מהפגישה תהיה טיפולית, אם כי בצורה קלה, שלא תכביד על הנער, ותשתלב באופן טבעי בשיחה הידידותית.

לדוגמא: אם הנער מספר לחונך שהוא נקלע למריבה עם מישהו, והוא כמובן ניהל אותה בצורה הכי מופרעת והכי תגובתית שיש, אזי החונך קודם כל יזדהה עמו רגשית ("באמת עברת חוויה קשה, נס שיצאת בשלום"), ואז ישאל אותו שאלה 'סתמית': "כשסיימת את המריבה, הרגשת טוב עם עצמך?". אם הנער יענה את האמת ("לא כל כך"...), אזי החונך ישאל שאלה מערערת: "ואם היית בוחר להגיב אחרת, היית מרגיש יותר טוב אחר כך?", ואז הנער עשוי לענות: "אני הייתי חייב להחטיף לו מכות, הוא הרי עצבן אותי", אז החונך ישקף לו: "אז בעצם החבר הכריח אותך לעשות משהו שהזיק לך, כלומר הוא השתלט עליך". טוב, לא נמשיך כי זה יהיה ארוך, אבל זו בעצם תחילה של טיפול רגשי.

השיחות האלו מלמדות את החניך, לראשונה, שיש סוג אחר של חשיבה, וסוג אחר של שיח, ושל שליטה עצמית, שאם הוא ילמד אותם, חייו ישתפרו.

בס"ד נוכחתי במקרים רבים לראות תהליכים שהתחילו כך, ובהמשך הובילו את הנערים לשיחות עמוקות, שנוגעות בשרשי החיים. הם למדו לקחת אחריות על חייהם, ורבים מהם הפכו ליהודים חרדים יראי שמים ולומדי תורה.

איפה משיגים חונכים כאלו?

ובכן, ישנם חונכים כאלו במקומות רבים. אברכים עם חוש טוב שפשוט יודעים איך לגשת לנוער. אפשר גם לפנות אלינו לארגון "שתולים", שמפעיל - כחלק מתהליך חינוכי שלם - גם חונכים מוצלחים בס"ד בכמה ערים ברחבי הארץ.

ניתן לפנות אלינו גם לגבי עזרה לבנות מתמודדות, שם רוב העקרונות זהים, עם כמה הבדלים טכניים.