יום רביעי, אני רואה בחור חרדי ממתין לדיון,

- אנחנו מוזמנים לשעה 09:00

- אוקיי ואיפה האשה?

- הנה פה (מצביע לי על מישהי שנראית כמו יועצת יופי במשביר לצרכן)

- לא, אני מתכוון איפה אשתך

- הנה! (מצביע לי שוב עליה)

אני מסתכל עליה ואני מרגיש כאילו נתקע לי הוויז באמצע איילון, אני ניגש אליה בחוסר הבנה כזו ומבקש ממנה תעודת זהות פתאום אני קולט תמונה שלה נראית כמו מדריכה בסמינר של הרבנית ורד סיאני, הכיסוי ראש עד לעיניים נראית שיא הדוסית, אני מסתכל עליה להשוות בין התמונות והיא צוחקת :

- "כן כן זו אני אל תהיה בהלם"

- "לא, אני לא בהלם הכל טוב" (אני בשיא ההלם)

- "היו זמנים"

פתאום אני קולט את הסיטואציה ומסתבר שבאמצע החיים היא החליטה שהיא מתחלנת (נהיית חילונית) עכשיו היא נראית כל כך לא קשורים לבעלה שנראה כאילו הוא שלפו אותו מהכולל מאיזה סוגיה בבבא קמא.

הם נכנסים לאולם והדיין מפציר "אף אחד חוץ מהצדדים לא נכנס כרגע" ואני בשקט כזה לרב "הרב זו אשתו" הוא עושה לי פרצוף כזה של "אההההה"

הם מתיישבים יחד ומחייכים קצת בינהם על הסיטואציה המביכה, מי שהיה מסתכל מהצד היה בטוח שהם באו לפתוח תיק נישואין.

- "אוקיי אז מה בקשתכם?"

- (שתיקה)

- "מה למה הגעתם?"

- (האשה) להתגרש הרב"

- "מה למה מה קרה? (ואני בראש שלי נו באמת הרב איזה עוד הסברים צריך?)

- "אין הרב ניסינו זה לא הולך אנחנו לא אויבים יש לנו ילדים ואין זה לא הולך..."

- "אבל מה קרה פתאום?" (כולם באולם מסוקרנים)

- "הרב אני לא הייתי ככה תמיד אני פשוט... לא מתאימה לי יותר המסגרת הזו."

- "מה זה? מה קרה פתאום?"

- (הבעל) "הרב כל יום היה לה ג'וק חדש..."

- (האשה) "ממש לא ג'וק אתה קורא לזה גו'ק"

הרב יש לנו ילדים בתלמודי תורה ומסגרות חרדיות יאמר לזכותה היא אפילו מתלבשת בצניעות כשהיא באה לקחת את הילדים אבל מה אני יכול לעשות חיינו ככה במשך שנתיים אבל זה פשוט לא הולך...

הרב שואל "שבת יש?טהרת הבית יש?

שניהם מהנהנים "כן הרב"

"נו אז אולי בכל זאת אפשר להציל משהו אתם נראים לי כל כך חמודים..."

בעלה מסתכל עליה והיא "נו מה אתה מסתכל עליי אתה יודע שזה לא יילך"

- "תאמיני לי עד עצם הרגע הזה הייתי בטוח שהשגעון הזה יעבור לך"

- "אתה לא תקרא לזה שגעון! יש מליוני חילונים אז מה כוווולם משוגעים?"

- "עזבי אני לא מתכוון להיכנס לזה שוב"

הדיין מנסה לדבר ללב שלהם "לא חבל 5 ילדים?"

- "הרב אני באמת ניסיתי אתה יודע מה זה שאתה יוצא עם אשתך לקניות ואנשים מסתכלים עלייך לא מבינים אם זו אשתך?בהתחלה לא היה אכפת לי אני אוהב אותה אנחנו מגיל 20 יחד אבל אי אפשר עם זה, כל יום זה נהיה יותר ויותר קשה! כל פעם יש לה איזה שגעון חדש שנכנס לבית וזה גם משפיע על הנפש של הילדים! הם מבולבלים, הייתי מוכן לכל הריכולים סביבנו, הכל! אבל זה לא מתקדם לשום מקום רוב הזמן אנחנו רק רבים על הנושא הזה, תבין הרב היא למדה באחד הסמינרים הטובים התחתנו כזוג חרדי לכל דבר תראה" (מראה לנו תמונה שלהם מהחתונה)

- "אז מה קרה פתאום?מה גרם לך לנקודת תפנית הזו?"

- (האשה) "את האמת הרב?"

- "רק את האמת"

- "היה לי טלפון כשר וקניתי אחד לעסק שיש לי לעוגות ופתאום נחשפתי לעולם של אנשים שיוצאיםמבלים שטוב להם אני רואה זוגות מחובקים טסים לחול עולם שאני לא ראיתי, אני רוצה להתקדם לפרוח להכיר אנשים חדשים, העולם שלי מצומצם"

- "לא טוב לך עם בעלך?"

- "טוב לי אבל... אני מרגישה חנוקה, בהתחלה הוא באמת היה איתי בכל אבל זה פשוט לא הולך יותר נוצר פער..."

- (הבעל) "הרב אמרתי לה שזה הכל שטויות כולם מראים שם שהם שמחים וזו סתם אשליה"

- "אשליה לא אשליה טוב לי, אני מגשימה את עצמי אני הולכת ללמוד עיצוב פנים"

- "אמרתי לך תלכי ללמוד לא עצרתי אותך"

- "כן אבל כשזה מגיע לחברים לעבודה ויציאות אתה פתאום סולד מזה ומתחיל לעשות לי סרטים"

- "ברור לא אצא איתך לפאבים של הפקות שלכם, אני אברך את מבינה את זה?"

- "זה לא היה פאב, זה היה פאב בית קפה"

- "נו באמת"

- "ואצל מי תהיה המשמורת של הילדים?"

- "הם כולם במסגרות חרדיות אתה יודע הרב אני כל פעם הולכת להביא אותם אני מתלבשת בצניעות כמו פעם אני מבינה את המקום שלי, אולי עדיף שיהיו אצלו בהתחלה עד שאמצא בית נורמלי.."

מי שהיה רואה את זה מהצד היה אומר איך היא ויתרה על הילדים שלה ומתחיל לצלוב אותה על ימין ושמאל, אבל בתוכי ידעתי שזה היה צעד נכון מצידה.

הדיין מבין שאין הרבה מה לעשות וקובע להם מועד לגט.

הם יצאו משם ואני התחלתי עם המחשבות... בואנה אתה אשכרה יכול להתחתן עם בן אדם ופתאום באמצע החיים הוא מתהפך לך, אולי זה פשוט היה בתוכה וזה עכשיו רק פרץ? איזה בעסה זה, אפילו בעסה זו לא המילה הנכונה לזה, דכאון, אכזבה...

אחרי שבוע הם מגיעים לגט, אני רואה את הילדים שלהם אין לי מושג למה הם הביאו אותם (מסתבר שבדיעבד שלא היה להם סידור) הם נראים כולם חמודים קטנים עם פאות והבנות הקטנות עם שמלמלות דוסיות כאלו...

הם נכנסים לאולם והילדים בחוץ משחקים גולות על הרצפה, בהתחלה המאבטחים התחילו להעיר להם אבל אמרתי להם שיעזבו אותם גם ככה הם הולכים לעבור תקופה קשה, בינתיים הלכתי לחנות של השקל לידנו וקניתי 2 שקיות של גולות וחילקתי להם הם היו מבסוטים, מסכנים הם אפילו לא קולטים איפה הם נמצאים עכשיו מה ההשלכות של הרגע הזה, ולמה דווקא הם מכל הילדים?

ומי ישמור עליהם?

ולמה אפשר רק אבא או אמא ולא שניהם ביחד כמו שהיה עד היום?

אלו מחשבות שחשבתי במקומם...

הם נכנסים לאולם ומתכוננים לגט, הפעם הם היו נראים יותר עצובים, יותר מחושבים..

אחרי כמה דקות שהשארנו אותם לבד בכוונה שיעכלו קצת את הסיטואציה בעלה התחיל לבכות מתחת למגבעת הענקית שלו והיא בלי לחשוב פעמיים חיבקה אותו כשהעניים שלה אדומות, זה היה נראה שהיא מעודדות אותו ולא הוא אותה, מה שלא קורה בד"כ.

ירדתי אליה והתחלתי לנער אותה לומר לה שאין כלום בחוץ! ולאיפה היא חושבת שהיא הולכת? איך היא מוותרת על 5 ילדים בשביל דמיונות?

נכון, לא באמת עשיתי את זה אבל זה בדיוק מה שרציתי לעשות באותם רגעים!

בעלה מחזיק את הגט ומהסס אם למסור לה אותו

- נו תתן לה (אומר לו הדיין)

- אני לא מסוגל הרב

- אולי דברים ישתנו, אתה לא כהן, תוכלו להתחתן שוב!

היא לוחשת לו משהו באוזן, הוא מתאפס על עצמו עוצם את העיניים ומביא לה את הגט.

הם באים לצאת מהאולם ולפני זה הם מבקשים טישו "שהילדים לא יראו שבכינו"

הם יוצאים החוצה והילדים קופצים עליהם "אמא אמא מה לאן עכשיו הולכים?"

ואני בלב שלי "לא הולכים, פשוט נפרדים.."

לאחר שנה

אני רואה תיק שאמור לכנס לדיון ואני מזהה שזה הם הזוג מלפני שנה, יש להם איזה שהם מחלוקות לגבי הילדים, אני יוצא ורואה אותו פתאום מגיע עם מישהי מסתבר שהוא התחתן פעם שניה עם מישהי והתחיל לספר לי שהוא לא דמיין שהוא ימצא מישהי שתרצה אותו עם 5 ילדים ושהוא מאושר וטוב לו ואני ממש שמחתי בשבילו, אחרי חצי שעה מגיעה גרושתו ואני מסתכל עליה ואני בהלם, היא אשכרה חזרה להיות דתיה, עם כל ההופעה! בצד אחד הוא יושב עם אשתו החדשה ובצד השני גרושתו, הם לא מדברים לא פונים אחד לשני היה אפשר לחתוך את המתח עם מספריים..

עכשיו אני מת לשאול אותה מה קרה לך אחותי?! לפני שנה רצית לכבוש את העולם איפה נעצר כל זה?

הם נכנסים לדיון ואני ישר מסביר לדיינים מה קורה שם.

- "אנחנו זוכרים אתכם, אנחנו רואים שדברים השתנו"

- "שתיקה"

- (האשה) "כן דברים השתנו"

- "אז מה קרה?"

- "כלום אני רוצה משמורת משותפת של הילדים"

- "מה השתנה מפעם שעברה?"

- "כלום זהו היה מה שהיה עכשיו אני קצת יותר חכמה, היו נסיונות, נגמר, זהו."

- "ואתה מה?" (שואלים את הבעל)

- "אני התחתנתי ברוך השם"

- (האשה) "הוא שקרן ורמאי" (פורצת בבכי)

פתאום אני חושב לעצמי בואנה מה היה פה? מה פספנו?

- "מה קרה?"

- "הוא הבטיח שיחכה לי חצי שנה הוא נשבע לי"

- "לא נשבעתי"

- "(הדיין) לא הבנתי, הוא אמר לך שמה?"

- "אחרי שהתגרשנו אמרתי לו שיחכה לי חצי שנה"

- "למה שיחכה לך?"

- (הבעל) "ומה את?"

- "מה אני?"

- "הילדים אמרו לי על הבחור ההוא "חבר של אמא" זה לא חד צדדי"

שתיקה

- "זה היה סתם איזה אדיוט אחד..."

- "מה זה משנה לא ציפית שאחכה לך כשאת ממשיכה בשלך, אני רציתי להמשיך את החיים שלי, להביא עוד ילדים ואת ידעת את זה!"

האשה מתחילה לבכות, "אז הייתה לי תקופה קשה, שכחת כל מה שהיה ביננו? יש לנו 5 ילדים! אהבתי אותך ואני עדיין אוהבת אותך!" (ואני בראש שלי חושב מזל שאשתו הנוכחית לא שומעת)

- "מה גרם לך לחזור בך מפעם שעברה? אני מבין שחזרת בתשובה"

- "הרב הייתה לי סקרנות, חשבתי שבחוץ הכל זהב חוץ מגברים זבל ודמיונות לא מצאתי כלום, ואמרתי לו! אמרתי לו תמתין לי חצי שנה למה הוא עשה לי את זה.. למה??"

היא בוכה ונקרע לי הלב, היא נראית כזו שבורה כאילו גנבו לה את בעלה, אני רק מתאר לעצמי את גודל החרטה שלה זה בלתי נתפס, מצד שני מה ציפית? שהוא ישב ויחכה שהשיגעון שלך יחלוף?

הדיון מסתיים והיא יוצאת מהאולם כמו רוח סערה, אשתו הנוכחית לא ממש מבינה מה קרה שמה היא מחבקת אותו והם מתקדמים יחד למעלית כשבצד השני גרושתו רואה את זה נשרפת בתוכה ויורדת בבכי במדרגות...

כל הדרך למטה אני שומע את הבכי שלה, כזה שבא עם גיהוקים של אובר עצבות...

אז כן, הלב נקרע, ואין נכון, לא נכון, אין אשמים, אין צודקים, אין על מי לכעוס, רק על מי לרחם, את מי להכיל, להבין, ללמוד מזה דבר או שניים, לזכור שדמיונות לפעמים יכולים להשאיר בנו גם צלקות..

הכותב, המשודך המתוסבך

כתובת לרכישת ספרים : https://www.dos.co.il/