בס"ד                            

פרשת ויחי                       

לאות ולמופת

"וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם  אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:"
(בראשית מ"ח, ה')

פרשת ויחי חותמת את ספר בראשית ומסכת חייו של יעקב אבינו.
בשנתו האחרונה מתכונן יעקב לפרידתו מהעולם ומבניו האהובים.
תחילה הוא דואג לקבורתו בארץ כנען, ולשם כך משביע את יוסף בנו, ואינו מסתפק בהבטחתו "אנכי אעשה כדברך", אלא דורש ממנו: "השבע לי". אכן יוסף נשבע על הדבר הזה.
אחר כך הוא אוסף אליו את מנשה ואפרים בני יוסף, ומעניק להם מעמד שווה לבניו – מנשה ואפרים – כראובן ושמעון יהיו לי.
אך יש לשים לב להקדמתו "ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם כראובן ושמעון וגו'".
מדוע לא אומר יעקב פשוט וישר: "אפרים ומנשה יהיו כראובן ושמעון". מה מונח בהקדמה הארוכה, הרי יודעים אנו כי הם נולדו במצרים טרם בא יעקב ומשפחתו?
יתכן שאין זו הקדמה אלא סיבה. מנשה ואפרים גדלו במצרים, ללא דמות הסבא יעקב, ללא המשפחה הרחבה והתומכת, בסביבה זרה ומתנגדת לאורח חייהם, והם בני יוסף ויעקב במלוא מובן המילה, עומדים נגד הזרם, וממשיכים את שלשלת המשפחה.
ומשום כך הם גם זוכים כי לאורך הדורות מברכים האבות את בניהם "בך יברך ישראל, לאמר ישימך אלוקים כאפרים ומנשה". הם נשארו כסמל לבני עמנו בכל מקום ומצב, נאמנותם ודבקותם בדת אבותיהם הינה מקור השראה לדורות.
אח"כ קורא יעקב לבניו, ומעתה שני הבנים יעמדו בראש שבטים שלכל אחד יש את התכונות והיכולות לבצע את התפקיד הנועד להם בשנים הבאות: יהודה – מלכות, לוי- כהונה וגו', איש אשר כברכתו ברך אותם".
ומכאן ואילך מסע עם עד יבוא גואל.
שבת שלום!
חזק חזק ונתחזק
הרב יוסף ברוק

לזכות ולרפואת בני תלמידינו :
חיים ידידיה יהודה בן ענת
אברהם יצחק בן גילה

אם אהבת את הדברים, העבר אותם לחבריך