בס"ד

מחמאות/ביקורת- מאת הרב יחיאל פליסקין (מחבר הספר שתולים בבית השם)

אין על מה להחמיא

יש הורים הטוענים, כי אף שהם מבינים שצריך להחמיא לילד, אבל אין על מה להחמיא לו. למשל, נשאלתי על ידי אב המאוכזב מבנו, שלומד בישיבה רק כשעתיים ביום, וכאשר הוא נמצא בבית הוא מתעורר בשעה 12:00 בצהרים ורק אז מתפלל בחטף, "על מה אפשר להחמיא לבחור הזה?".
ובכן, לגבי לימוד התורה - אפשר בהחלט לומר לו שאנחנו שמחים שהוא לומד בישיבה, וזו זכות עצומה להיות נמנה על יושבי בית המדרש. לעתים ניתן להוסיף, כי 'לפום צערא אגרא', ולכן בחור שלומד מעט שעות כי הדבר עולה לו בקושי - הרי זה נחשב בשמים יותר מאשר מתמיד גדול הלומד כל היום כולו, כי עבורו זה יותר קשה, הוא משקיע יותר מאמצים.
לגבי התפילה – אפשר לראות את זה בדיוק להיפך, ולומר לו: "איזה יופי שלמרות שהשעה מאוחרת, מכל מקום לא ויתרת על תפילה!" שהרי באמת, כל אחד מבין שמי שמתעורר בשעה מאוחרת כבר אין לו הרבה חשק להתפלל, תפילה כזו חלשה ומצומקת, ודווקא לכן יש לתפילה זו ערך עצום, שוב לפי העקרון של 'לפום צערא אגרא'.
למען האמת, בודאי שכל ילד ונער יש בו המון נקודות טובות שאפשר להחמיא עליהם, וגם בשמים כל נקודה טובה נחשבת כמו יהלום יקר, רק צריך לפקוח עיניים ולחפש, ואז בוודאי נמצא.
הרה"ג ר' נח אורלוויק שליט"א, משגיח בישיבת תורה אור, אומר: "קל מאד לתפוס את הילד במעשים רעים, אבל הסוד האמיתי של חינוך זה 'לתפוס' את הילד במעשים טובים!"...
באחד המקרים, שוחח עמי אב, אשר בנו - שעבר משבר כלשהוא - לא הלך לבית הכנסת במשך חודשים ארוכים. אולם בהגיע יום ראש השנה, הלך הבחור לבית הכנסת והתפלל במשך כמה שעות. כאשר שמעתי על כך, צהלתי ואמרתי להורים: "תראו איזו התקדמות, הנה האור שבנשמתו בוקע ועולה!". אך האב דחה את דברי ב'סברא': "אין כאן ראיה, שהרי מדובר על ראש השנה, ו'יומא הוא דקא גרים' [-היום הוא שגורם], אין כאן שום הוכחה על התקדמות מצידו!"... כמה חבל על גישה שכזו! יהודי רואה מול עיניו את בנו עושה צעד קדימה, והולך סוף סוף לבית הכנסת. בודאי שעליו לשמוח ולהחמיא לבנו מעומק הלב, וכך יקבל חשק להתקדם עוד, ולהמשיך ללכת אף בימים רגילים.
וזאת חובה עלינו לדעת! ישנם מקרים, בהם הורה שיחפש אך ורק מעשים שלמים כדי להחמיא עליהם, עלול להמשיך לחפש... חובה עלינו לדעת להעריך גם חצאי מצוות, וחלקי מצוות, ומהם לטפח את הבנייה הרוחנית היותר מושלמת.
מסופר על המשמש בבית הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל זי"ע, שפעם אחת חרה לו מאד על שאנשי הבית היו מטרידים אותו בכל מיני בקשות גם בעת תפילתו, עד שיום אחד נמנע ולא התפלל כלל תפילת שחרית. כאשר נכנס באותו היום אל האדמו"ר רבי אהרן, שאלו הרבי "מדוע לא התפללת היום", והוא השיב "וכי מה ערך יש לתפילה כזאת". אמר לו רבי אהרן, הלא הנך רואה שיש ערך גם לתפילה כזאת, שהרי אני הכרתי עליך שלא התפללת!...

הערכת הרצון
כדאי להוסיף ולומר לכל אחד מילדינו, כי אנחנו מעריכים גם את רצונותיו הטובים. כי כל לב יהודי מלא ברצון טוב, וכמעט כל אחד מילדינו, היה רוצה להיות עוד יותר טוב ממה שהוא, אלא שיש מעכבים שונים בדרך. אם הוא ישמע מאיתנו שאנחנו יודעים שהוא מלא ברצון טוב, ואנחנו מעריכים מאד את הרצון – הרי נקודת הרצון שבו תעלה ותגבר, ובעז"ה תדחוף אותו למעשים טובים נוספים 
[במאמר המוסגר אציין, כי אחד מן המשגיחים בישיבות, אשר מכהן בתפקידו כבר עשרות שנים בהצלחה, קרא בספרי 'שתולים בבית השם' את התובנה הזו, של זיהוי הרצון הטוב בלב כל נער, והבעת הערכה על כך כלפיו, ואמר לי שכעת הוא רוצה לשנות ממנהגו שנהג במשך שנים. תמיד היה אומר לבחורים, "אין לכם מספיק רצון, והראיה שאינכם עושים מספיק". כעת, הוא הבין, עדיף לומר להם "אני יודע שליבכם מלא ברצון טוב, המשיכו לרצות עוד ועוד, ובעז"ה כך גם תעשו יותר"].

הרב יחיאל פליסקין - יו"ל ע"י ארגון 'שתולים - להצליח בחינוך'טל: 0527614899  

אם ברצונכם לקבל חוברות ומאמרים נוספים בעניני חינוך
הצטרפו לרשימת התפוצה של 'שתולים', בדוא"ל:  Ymp803@gmail.com 

להארות ותגובות בנושאי החוברת
ניתן לפנות ישירות למחבר
דוא"ל: Ymp803@gmail.com