בס"ד

איך להגיב לילד החורג מהקו של הבית- מאת הרב יחיאל פליסקין (מחבר הספר שתולים בבית השם)

ב. "זהו העקרון של הבית ושכל הילדים יסתדרו איתו" - האומנם?

הבה נחדד את הדיון: אם יש למשפחה קו חינוכי מסוים, עליו היא מקפידה בעקביות, אך בשלב מסוים מגיע אחד הילדים המתבגרים ומבקש דבר שונה, האם מוטל על ההורים להמשיך עם הקו שלהם, או להתגמש לקראתו?
ישנם יועצים חינוכיים האומרים להורים, כי "מה שהחלטתם שיהיה הקו של הבית - זה יהיה הקו! ואם תהיו בטוחים בעצמכם מספיק, הילדים ישלימו עם זה!". 

לדוגמא: מעשה בהורים שביקשו לחגוג את בר המצוה של בנם בסגנון פשוט ובאוירה רוחנית, אך הבן מצידו ביקש שיערכו לו בר מצוה בצורה יותר יקרה ויוקרתית.  ההורים הגיעו לייעוץ, והיועץ שאל אותם: "מה אתם חושבים שנכון? איזו בר מצוה אתם רוצים לעשות לו?". והאם אומרת, "אבל הוא אומר שכל החברים"... אך היועץ חוזר ושואל: "ומה אתם חושבים שנכון?". וההורים עונים: "לעשות בר מצוה פשוטה". היועץ: "אז תעשו כפי שאתם מבינים, והבן שלכם בודאי יסתדר עם זה לבסוף". 

אבל לדעתי יש כאן טעות. כי הן אמנם צודקים הם, שהשאלה הראשונה היא: "מה ההורה חושב שנכון?". אבל מוכרחים לשאול גם: "במה הילד מסוגל לעמוד?", וזה תלוי בכוחות הנפש שלו, במהות החברה שסביבו, באמינות הדיווח [לפעמים מתברר שה"כולם" זה רק שלשה ילדים מבתים אמידים], במעמדו החברתי [בדרך כלל מעמד חברתי גבוה מאפשר גמישות יותר], ברמת החיבור של הילד למשפחה, ועוד.

לדוגמא: מעשה במשפחה שהילדים שלה הגיעו לבית ספר עם ילקוטים ישנים מדגם שאף אחד לא הולך איתו היום. כששאלו את האמא למה זה, השיבה שאצלם זה עקרון שלא קונים לילדים דבר חדש כל עוד הישן ראוי לשימוש. והנה, העקרון הזה בודאי שיש בו מידה של אמת, אבל צריך גם לשקול האם הילדים יכולים לעמוד בו. ובמציאות של היום, כמדומני שרוב הילדים לא יכולים לעמוד בעקרון הזה, מבלי להרגיש מסכנים, דבר שעלול לגרום להם בהמשך למרידה כלפי הבית, שגרם להם להרגשות שליליות אלו.

ויש גם מקרים שיובילו למסקנה הפוכה: 
נשאלתי על ידי אמא אחת, אשר הבת שלה רוצה הערב לישון עם חברות, ואצלם בבית זה עקרון שלא ישנים אצל חברות, אבל החברה בוכה ש'כולן באות' וכו', ושואלת מה לענות. שאלתי אותה, האם לדעתה הבת יכולה לעמוד בזה או לא. ומה פירוש 'יכולה לעמוד בזה'? ברור לנו שהיום ומחר היא תתלונן ותרגיש רע עם זה, וזו לא בעיה. השאלה היא איך היא תרגיש עם זה עוד חודש-חודשיים. האם היא תמשיך להתלונן, וכבר תצרף את זה לשרשרת של תלונות, שתוביל למהלך של מרמור, או שלבסוף תשכח מהענין, ואולי אפילו תבין את האמת בגישה שלכם. ולמעשה סיימתי, שלפי הענין [היתה לי היכרות מסוימת עם המשפחה] נראה כי במקרה הזה הבת הזו כן יכולה לעמוד בכך, והאם אישרה זאת, ואכן המשיכה לאסור על ביתה לישון אצל חברות.

יש להדגיש: בודאי שאין בכוונתנו לזלזל במושג "הקו החינוכי של הבית". אדרבה! בודאי שההורים צריכים לקבוע קו ברור לבית, דבר הנותן לילדים כיוון לחיים, ויציבות רוחנית ונפשית לטווח ארוך. ולא תמיד הילדים חייבים להיות מרוצים ממנו. אך יחד עם זאת מוטל על ההורים להתיישב מדי פעם בדעתם, ולדון האם יש לעשות תיקונים בקו של הבית, על פי המציאות המתחדשת באותה נקודת זמן.

הרב יחיאל פליסקין - יו"ל ע"י ארגון 'שתולים - להצליח בחינוך'טל: 0527614899  

אם ברצונכם לקבל חוברות ומאמרים נוספים בעניני חינוך
הצטרפו לרשימת התפוצה של 'שתולים', בדוא"ל:  Ymp803@gmail.com 

להארות ותגובות בנושאי החוברת
ניתן לפנות ישירות למחבר
דוא"ל: Ymp803@gmail.com