בס"ד

כיצד נאהיב את התורה והמצוות על ילדינו- מאת הרב יחיאל פליסקין (מחבר הספר שתולים בבית השם)

פרק ג. דעת תורה בנושא הלחצה למצוות

רבים מגדולי ישראל בדורנו ובדור הקודם, התבטאו ודיברו כדברים האלה, כדלהלן. 

כך רגיל לומר הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א, בשיחותיו בפני אברכים: יש הורים שמחנכים את ילדיהם בצורה לא נכונה, מחנכים את הילדים ליראת שמים, לתורה ולמצוות, אבל החינוך הוא כזה שגורם לילד שישנא את התורה והמצוות, מפני שמחנכים אותו בכפייה. והדברים ידועים, שאם מכריחים את הילד לעשות דבר בכפייה, זה משניא עליו את אותו הדבר, וכשמכריחים את הילדים להתפלל הם מפסיקים להתפלל, לכן יש ילדים שעומדים בבית הכנסת ולא מוציאים מילה מהפה, מפני שהכריחו אותם להתפלל. 
החינוך הנכון הוא שלא בדרך כפייה, לכן כשמתחילים ללמד את הילד אל"ף בי"ת, אם רואים שאינו רוצה ללמוד, מפתים אותו ונותנים לו סוכרייה, ובמשך הזמן כשהוא יודע הוא נהנה מזה, והידיעה נותנת לו מרץ להמשיך הלאה, וכך בכל השלבים שמלמדים אותו, במשך הזמן יקבל טעם בזה, עד שירצה מעצמו ללמוד.
וכיצד מחנכים לתפילה? הילד בטבעו מחקה את אביו ומתפלל כמוהו, וכפי שרואים ילד קטן שמגיע הביתה ולובש את הטלית של אביו ועושה את עצמו לחזן, זהו טבע החיקוי, כי הוא רואה שהגדולים עושים ככה, וממילא גם הוא רוצה להיות כמו גדול, למרות שאינו מבין מדוע עושים זאת. וכך במשך הזמן הרגל נעשה טבע עד שמבין את פירוש המילים ומקבל טעם בתפילה, שהתפילה נעשית אצלו תענוג, אבל אם מכריחים אותו בכפייה להתפלל, זה משניא עליו את התפילה. 

הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל כתב מכתב עבור ארגון 'תפארת בחורים', שהוא מסגרת לימוד שבועית ללימוד בצוותא האבות עם בניהם הבחורים, ובין הדברים כתב: ולכן מה טוב יעשו האבות שיצטרפו עם בניהם הבחורים ללמוד בסדרים אלו, לא בדרך כפייה וקפידא רחמנא ליצלן, אלא בדרך של קירוב וברוב אהבה, וילמד הבן מן האב בהסברת פנים ובשמחה (דרכי החיים ח"א עמ' יז).
שימו לב לביטוי החריף בו נקט רבי מיכל יהודה כלפי כפייה ללימוד תורה - "רחמנא ליצלן"!!! בדרך כלל משתמשים בביטוי זה כלפי אדם שנכשל בחטא חמור או נפל מדרך התורה. וזה בדיוק הענין כאן, הורה שמפעיל לחץ על ילדיו בנוגע לרוחניות, עלול לגרום לו בקלות לרדת מדרך התורה.

וכך אמר כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א: בעבר היו הולכים עם התלמידים בתקיפות יתירה, והאב היה יכול לאיים על בנו שאם לא ילמד לא יתן לו לאכול. ברם בזמננו, יש לילך בבחינה של כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ (הושע יא, א), במאור פנים ובסבלנות, באהבה וחיבה, שיהא מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה (שיר השירים א, ד), שהילדים ירצו לבוא לתלמוד תורה (סברי מרנן - חינוך, עמ' רלד).

סיפר נכדו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הרב ליפא ישראלזון: כאשר בני עמד לקראת גיל חינוך, החלתי לקחתו עמי לבית הכנסת, ופניתי לסבי בשאלה איזה חלק מהתפילה יש לבקש מהילד לומר וכיצד ניתן לגרום לו להתפלל כראוי בגיל כה צעיר. ענה מרן: בטרם אענה לך תשובה, ברצוני לבקש ממך שתבטיח לי דבר מה. דבר ראשון, בלי לחץ, אל תלחיץ את הילד! לאחר שהנהנתי בראשי בחיוב וקיבלתי על עצמי לקיים את בקשתו, נענה מרן ואמר: עתה אענה לך תשובה, בקש ממנו לומר את המינימום הנדרש, מכיון שאם תעמיס עליו יותר מדי הוא עלול לאבד את החשק לתפילה עד שלבסוף לא ירצה להתפלל כלל! דבר נוסף, 'מיט א צוקער', תן לילד סוכריה כדי שירצה להתפלל (עפ"י עמודו של עולם עמ' תג).

[וראה מקורות נוספים לכך בספרי 'שתולים בבית השם', מילואים סימן ד'].

הרב יחיאל פליסקין - יו"ל ע"י ארגון 'שתולים - להצליח בחינוך'טל: 0527671485  

אם ברצונכם לקבל חוברות ומאמרים נוספים בעניני חינוך
הצטרפו לרשימת התפוצה של 'שתולים', בדוא"ל:  Ymp803@gmail.com 

להארות ותגובות בנושאי החוברת
ניתן לפנות ישירות למחבר
דוא"ל: Ymp803@gmail.com