מחמאות/ביקורת חלק 5- מאת הרב יחיאל פליסקין

מחמאות בתחומים לא רוחניים

מחמאות/ביקורת חלק 5- מאת הרב יחיאל פליסקין

בס"ד


מחמאות/ביקורת- מאת הרב יחיאל פליסקין (מחבר הספר שתולים בבית השם)


מחמאות בתחומים לא רוחניים
מעבר לכך, ניתן להחמיא לילד על דברים חיוביים גם בתחומים שאינם רוחניים במובהק. למשל, אם הוא עוזר לעתים בבית, ובפרט אם הוא יודע לפתור בעיות טכניות שאנחנו לא מצליחים לפתור. אם הוא מפעיל מוזיקה בחלל הבית או משמיע בדיחה ומשמח את בני הבית. ניתן גם להחמיא לו על הופעתו הנאה והמסודרת, על כישוריו החברתיים, וכן הלאה.
סיפר לי ידיד: כשהייתי תלמיד בחיידר, לא הצלחתי בלימודים. אצל רובם ככולם של המלמדים לא הייתי "ראוי" להערכה כלל, כי אם בתחום הלימודים איני מצליח, על מה יחמיאו לי?... ברם שנה אחת זכורה לי לטוב, בשנה זו המלמד היה בעל לב רחב ואוהב, והיתה הרגשה שהוא גם מכבד כל תלמיד באשר הוא. בהזדמנויות רבות היה מגלה את אהבתו לתלמידיו כאשר הוא מתאמץ להנעים להם את הלימודים, פעם במעבר זמני לאולם ממוזג, ופעם בקיום השיעור בחיק הטבע [למרות אחוזי ההקשבה הנמוכים בסביבה לא שגרתית זו...] במשך תקופות ארוכות אף היה מסיים את הלימודים עם סיפור מרתק בהמשכים! שלא במפתיע, בשנה זו ניכר היה שיפור משמעותי ברמת הצלחתי בלימודים. אולם המעניין הוא, שהחוויה הכי משמעותית לגבי עם מלמד זה, היתה דווקא בשעת משחק. וכך היה המעשה, יום אחד, בהפסקה, קפצתי קפיצה מרשימה במשחק "שתי מקלות", כושר גופני היה תחום בו הצטיינתי מאוד. המלמד שעבר שם נקרא על ידי חברי למשחק לבא ולצפות ביכולת הקפיצה שלי, אחר שכבר הכירו את התעניינותו הכנה בנעשה אצל תלמידיו. המלמד נעמד לצפות ברוב טכס, ואני חזרתי על הקפיצה תוך שאני מתאמץ להפעיל את מלא כוחותי... בתגובה קרא המלמד בהתפעלות: "איזה קפיצה גדולה, ממש כמו ציפור!". לדאבוני, סיים בעל המעשה, השיפור בלימודים לא החזיק מעמד 'בזכות' המלמדים בשנים שאחר כך, שלא היו מוכנים לנדב ולו קמצוץ של הארת פנים והערכה מעבר להישגי הממשיים.... אולם במשך שנים, בכל עת שהייתי נזכר באותה מחמאה כנה, מילאה את ליבי תחושת חשיבות וקומתי נזקפה מעט.

"אבל הוא לא מתאמץ"
יש הורים השואלים: אם היינו רואים שהוא מתאמץ אך לא משיג תוצאות גבוהות, ניחא. אבל הילד הזה אינו משקיע, אינו מתאמץ, עצלן הוא. לעומת אחיו או שכנו, שניכר עליהם כי הם מתאמצים.
ובכן, קיבלתי ממו"ר הגאון רבי דניאל וולפסון שליט"א ראש ישיבת נתיבות חכמה, תובנה מדהימה בנושא, ואולי צריך קצת להעמיק כדי להבין אותה. יש אנשים שיותר קל להם להתאמץ, ויש אנשים שיותר קשה להם להתאמץ. אנשים שניחונו מטבע בריאתם בשליטה עצמית, ובכח לדחות סיפוקים, אנו נראה אותם מתאמצים יותר, משום שיותר קל להם להתאמץ. לעומתם, אנשים שמטבעם קשה להם בשליטה עצמית, קשה להם לדחות סיפוקים, אנו נראה אותם מתאמצים פחות, פשוט משום שיותר קשה להם להתאמץ. כלומר, יתכן שהילד ה"עצלן" בעצם מתאמץ לא פחות מהילד ה"חרוץ", ורק לנו נראה לא כך, כי איננו יודעים בכמה מאמץ עולה לו להתאמץ!

התוצאות החיוביות מאימוץ דרך חיובית
בסופו של דבר המבחן העיקרי לכל עצה חינוכית, הוא מבחן התוצאה. וממה שראינו במשך שנים של עבודה עם הורים, כמעט כל ההורים שאימצו את הדרך החיובית, ראו שינוי משמעותי לטובה אצל ילדיהם, ויש שאף ראו שינויים גדולים ועצומים. וזאת בנוסף לערך האישי שההורים עצמם הפיקו מגישה זו, שפיתחה בליבם גישה חיובית כלפי עצמם, כלפי שאר האנשים הסובבים את חייהם, וכלפי החיים באופן כללי.
וכפי שכתב רבינו יונה בספרו 'שערי תשובה': בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשֹ אָדָם (משלי כח, יב). פירוש, הצדיקים מפארים ומכבדים בני אדם על כל מעלה טובה הנמצאת בהם, ורשעים מחפשים מומי בני אדם ושגיאותם להשפילם (שערי תשובה, א, יח).
סיפר לי יהודי יקר, כיום אברך בן עליה: כשהייתי בחור, לא ממש הסתדרתי בישיבות, נפלטתי ממקום למקום, כשמצבי הרוחני יורד בהדרגה... בשלב מסוים כבר עמדתי על סף יאוש ממצבי הרוחני, עד שבחסדי שמים הכרתי אברך חסידי יקר, שהדריך אותי לחשיבה חיובית. וכך היה אומר לי: "כל יום, היזכר במשהו טוב שעשית היום, ולאורך כל היום פשוט תחמיא לעצמך על המעשה הטוב ההוא". ואכן הגישה מצאה חן בעיני, והתחלתי כל יום לחשוב מחשבות חיוביות על עצמי. יום אחד, ניסיתי למצוא איזו מצוה שעשיתי כדי להחמיא לעצמי, אבל לא מצאתי, עד שנזכרתי שבאותו יום העברתי ילד אחד את הכביש, ואז היה לי מה להחמיא לעצמי כל היום... בסופו של דבר זכיתי להתחזק ואף לחזור לספסלי בית המדרש, כשהדחף העיקרי לשיפור, הגיע מכח החשיבה החיובית.
ונסיים בקטע מעניין שקראתי פעם: "המחמאה! היא איננה עולה כסף, אך ערכה לא יסולא בפז. היא לוקחת רגע אחד, וזיכרונה מהדהד לשנים רבות. אין אדם שיהיה עני מדי מכדי לתת אותה, ואין אדם שיהיה עשיר עד שלא יצטרך אותה. רוב אנשי העולם לא יודעים להעניק אותה לעצמם, והם זקוקים לה ממך. והמרויח הגדול מנתינת המחמאה, הוא הנותן עצמו".


הרב יחיאל פליסקין - יו"ל ע"י ארגון 'שתולים - להצליח בחינוך'טל: 0527614899  

אם ברצונכם לקבל חוברות ומאמרים נוספים בעניני חינוך
הצטרפו לרשימת התפוצה של 'שתולים', בדוא"ל:  Ymp803@gmail.com 

להארות ותגובות בנושאי החוברת
ניתן לפנות ישירות למחבר
דוא"ל: Ymp803@gmail.com