בס"ד
חיזוק יומי... ז מרחשוון

"גשם ברכה באמצעות אהבת ישראל"

בימיו של רבי תנחומא הייתה בצורת קשה.
הגיעו מספר חכמים לרבי תנחומא ואמרו לו: "רבי, גזור תענית על הציבור כדי שתתבטל הגזירה".
שמע רבי תנחומא את דבריהם וגזר תענית שלושה ימים, אך גשם לא ירד.

קיבץ רבי תנחומא את הציבור ודרש: "בניי, התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה יתמלא רחמים עליכם".
יצאו אנשי העיר לחלק צדקה איש לרעהו. בדרכם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו.

חזרו אל רבי תנחומא וסיפרו לו את המעשה. קרא הרב לשניים ושאל את האיש: "מה היא לך?"
השיבו האיש: "היא גרושתי".
שאלו הרב: "מפני מה נתת מעות לגרושתך?"
השיבו האיש: "ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים".

הרים רבי תנחומא את ראשו למעלה ואמר: "ריבון כל העולמים, האיש הזה שאין עליו לזון את גרושתו, ראה אותה בצרה והתמלא רחמים עליה, אתה שכתוב עליך 'חנון ורחום' ואנו בניך בני ידידיך אברהם יצחק ויעקב, על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים..." מיד ירדו גשמים ובאה רווחה לעולם (בראשית רבה פרשה לג', ג')

בעבר, כשהייתה שנת בצורת, גזרו חכמים תענית על הציבור והרבו בתפילות ותחנונים. פעמים וגם הם לא הועילו והארץ המשיכה להיות צמאה למים.

אולם מה שתמיד עזרה ושברה את הבצורת הייתה  "אהבת ישראל" - כאשר אחד סייע לשני, ראה בצרתו וריחם עליו הוא גרם לבורא עולם להתנהג כמוהו.

בורא עולם מנהל את עולמו דרכנו, אנו במעשינו יכולים להכתיב לקב"ה כיצד לפעול ולהזיזו מכיסא הדין אל כיסא הרחמים, כל זאת באמצעות ניצול מידת הרחמים שלנו כלפי הזולת.

כשתהיה בינינו אהבה, כשנרחם על האחר, שנראה בצרתו, נוכל לעורר את רחמיו של הבורא, נוכל להפוך את הדין לרחמים.

"נכלא" את האכזריות ונשחרר מתוכנו את הרחמנות והחמלה. נשפיע מטובנו לאחר ובכך נכריח את בורא עולם להוריד לעולם רק רחמים, להוריד גשמי רצון, להוריד איתם אלינו את הברכה... (רונן קרתא)

*יום טוב, ובשורות טובות*
*לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!*